תא"מ 5048-11-12

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין עורך דין שמעון ביטון לבין עיריית אילת בנוגע לארבעה מקרים שונים בהם נמצא כלבו של ביטון משוטט מחוץ לשטחו. בעקבות זאת ייחסה העירייה לביטון ארבע עבירות ושלחה לו ארבע הודעות על הטלת קנסות מנהליים בסך כולל של 2,000 שקל. ביטון טען כי שילם את הקנסות הללו במועד, אך העירייה עיקלה את חשבונות הבנק שלו בגין חוב שנותר לכאורה. ביטון טען כי פעולות העירייה פגעו בשמו הטוב ובמקצועו כעורך דין. מנגד, העירייה הצדיקה את מעשיה כחוקיים וטענה כי ביטון שילם את הקנסות באיחור. בית המשפט בחן את הודעות הקנס ומצא כי בניגוד לטענות העירייה, ביטון אכן שילם את הקנסות בתוך 60 הימים הקבועים בחוק. נפסק כי העירייה לא הביאה ראיות למועדי הוצאת הודעות הקנס בפועל, ונטל ההוכחה היה מוטל עליה. לפיכך, המועדים המצוינים בהודעות נחשבו כיום האחרון לתשלום. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות העירייה לאורך כל ההליך, וציין את חוסר תום הלב שלה ואת הימנעותה מלפעול בהתאם לחוקי המינהל הציבורי. הודגש כי יש להפעיל את הסמכויות המוקנות לגופים מנהליים בזהירות, בהגינות ובסבירות. בית המשפט עמד גם על עקרון ההליך ההוגן ועל החובה ליידע אנשים על ההליכים נגדם כראוי. נקבע כי הטלת העיקולים על חשבונותיו של ביטון על ידי העירייה הייתה שלא כדין, שכן החובות כבר שולמו או שהמועד האחרון לתשלום לא חלף. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי העיקולים מהווים לשון הרע, שכן הם הציגו את ביטון כמשתמט חובות ופגעו בשמו הטוב, במיוחד בהתחשב במקצועו כעורך דין. לעירייה לא הייתה הגנה תקפה לפי חוק איסור לשון הרע; מעשיה לא היו מחויבים על פי חוק, והפרסום לא היה אמת. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת ביטון, ופסק לו פיצוי בגין לשון הרע בסך 35 אלף שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויבה העירייה לשאת בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל, בנוסף לאגרת בית המשפט. פסק הדין היה אמור להישלח גם לעיון המפקח העירוני כדי למנוע מקרים דומים.