רע"א 10074/05

תקציר

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים הורתה למשיבים לשלם היטל השבחה בגין חלקת קרקע שבבעלותם, בעקבות פרסום תכנית מתאר 7573, אשר השביחה את ערך הקרקע. המשיבים טענו כי אין לחייב אותם בהיטל שכן לא היו להם זכויות חכירה בעת אישור התוכנית. בית משפט השלום פסק לטובת הוועדה, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו. חוק התכנון והבניה קובע כי ההיטל חל על בעלי קרקעות או על חוכרים לטווח ארוך, ובית המשפט המחוזי פירש כי המשיבים אינם נופלים לאף אחת מהקטגוריות. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ערערה לבית המשפט העליון, אך השופט פסק לטובת פרשנותו של בית המשפט המחוזי וקבע כי מדובר ביישום פשוט של החוק. ההחלטה הושפעה גם מהנוהג הנוכחי של מינהל מקרקעי ישראל לפרסם מכרזים להסכמי פיתוח בתשלומים סופיים, וממגמתו להשתמש בהסכמי חכירה לדורות. במצב הדין לא הייתה הצדקה להטיל את ההיטל על המשיבים, והשופט סבר כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, השופט הכיר בהשלכות על הרשויות המקומיות ועל האינטרסים השלטוניים, אך הדגיש את הצורך בזכויות משפטיות ברורות להטלת היטלים כאלה.