דב"ע מא/111 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לתחולתו של הסכם קיבוצי מיום 18.8.1979, שנחתם בין תדיראן לבין ועד עובדי תל אביב, על עובד שפרש מתדיראן ביום 30.6.1979, דהיינו לפני חתימת ההסכם. ההסכם הקיבוצי כולל סעיף הקובע כי ההסכם חל על עובדים העובדים בחברה במועד חתימתו, וסעיף נוסף הקובע כי הוא נכנס לתוקף רטרואקטיבית מיום 1.1.1979, אך ההשפעה הרטרואקטיבית חלה רק על מי שעבד בחברה במועד חתימת ההסכם. העובד טוען כי ההסכם חל עליו, ואילו החברה טוענת אחרת. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את עמדת העובדת. החברה ערערה על ההחלטה. השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא האם הוראות סעיף 10 להסכם הקיבוצי, חרף כוונתם הברורה של הצדדים, חלות לאור הוראות סעיף 15(3) לחוק הסכמים קיבוציים. בית המשפט העליון קבע כי יש לבטל את החלטת בית הדין האזורי ולהחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים. בית הדין קבע כי יש לפרש את סעיפים 15 ו-16 לחוק הסכמים קיבוציים כך שיעניקו חופש מרבי לצדדים ביחסי עבודה קיבוציים לקבוע על מי חל הסכם קיבוצי. מאחר שההסכם הקיבוצי המדובר היה תוצר של משא ומתן חופשי, יש לכבד את תחולתו על עובדים שעזבו את החברה לפני חתימתו, שכן אין מניעה בחוק הוראה כזו. זאת ועוד, בית הדין קבע כי הצדדים להסכם קיבוצי רשאים לקבוע מועד לכניסתו לתוקף וכן לקבוע חריגים לו, ועל בית הדין לכבד את כוונתם כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם. לפיכך, סעיף 10 להסכם הקיבוצי, המגביל את תחולתו הרטרואקטיבית לעובדים ששהו בחברה במועד החתימה, תקף ויש לכבדו.