ע"א 28575-02-11

תקציר

המערער, אדריכל ומתכנן ערים, נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג באופנועו לעבודה. כתוצאה מכך הוא סבל מחבלות וזיהה שבר תוך מפרקי בעצם כתף שמאל וקרע ברצועה המדיאלית של אגודל ימין. המוסד לביטוח לאומי קבע לו כי נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 8%. המערער תבע את המשיב, מבטחת אופנועו, בגין נזקים. בית משפט קמא דחה את תביעתו בגין הפסד השתכרות בעבר, אך פסק לו פיצויים בסך 129,619 ₪. עוד נקבע כי תביעת המערערת להפסד השתכרות עתידי ולנזק לא ממוני תקפה. עם זאת, בית המשפט מצא כי תגמולי המערערת מהמוסד לביטוח לאומי בסך 158,110 ₪, אשר קיזזו את פסיקת הנזק. מאחר שהמערער לא הודיע למכון על תביעתו כנדרש בחוק, סירב בית המשפט להחיל את ההוראה המזכה אותו ב-25% מסכום פיצויי הנזק. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי הוא סובל מנכות תפקודית גבוהה יותר וכי עליו לקבל פיצוי מלא בגין כאב וסבל. עוד טען כי יש להחשיב את הפסדיו כהפסדי החברה שבבעלותו, וכי שלח את ההודעה הנדרשת למכון. המשיב טען כי למערערת לא נגרמו הפסדים, וכי התאונה אירעה בשירות המעסיק. זאת ועוד, המשיב טען כי יש לראות באופנוע רכב שסופק על ידי המעביד, ולפיכך המערערת אינה זכאית ל-25% מסכום פיצויי הנזק. בית הדין לערעורים הסכים עם המערער וקבע כי הוא שכיר, אינו עצמאי, וכי האופנוע היה רכבו הפרטי, שלא סופק על ידי המעסיק. בית המשפט קיבל גם את טענת המערער כי הגשת תביעתו הובאה לידיעת המוסד לביטוח לאומי תוך זמן סביר. משכך, התקבל הערעור, פסק דינו של בית משפט קמא נמחק, והמשיב חויב לשלם למערער פיצויים בסך 32,405 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין.