תלה"מ 22476-11-18

תקציר

בפסק דין זה של בני זוג גרושים יהודים-ישראלים, הגיעו בני הזוג לשעבר, החולקים שני ילדים קטינים, למבוי סתום בכל הנוגע למזונות ילדים. האם טוענת כי צרכי הילדים מסתכמים ב-7,500 שקל לחודש, ואילו האב סבור שאין לחייב אותו כלל, או לכל היותר לשלם 260 שקל לחודש עבור שני הילדים. השופטת מתחילה בקביעת הזמן היחסי שהילדים מבלים עם כל הורה, שהוא 35% אצל האב ו-65% אצל האם, וקובעת את הצרכים הבסיסיים של הילדים, כולל שכר דירה והוצאות אחזקה, על 4,500 שקל לחודש, ועוד 1,100 שקל להוצאות משתנות כמו ביגוד והוצאות רפואיות. לאחר מכן השופט מעריך את כושר ההשתכרות של שני ההורים. לאב מקורות הכנסה רבים, לרבות מלגות, הרצאות ומיזם חדש, ופוטנציאל ההשתכרות שלו מוערך בכ-13,500 שקל נטו לחודש. בינתיים, האם עובדת במכון מחקר ולומדת במקביל, עם פוטנציאל השתכרות של 10,000 שקל נטו לחודש. מאחר שהכנסתו של האב גבוהה יותר ועל האם מוטל נטל גדול יותר בטיפול בילדים, קובעת השופטת כי על האב לשלם לאם 2,000 ש"ח בחודש עבור מזונות הילדים, בתוספת מחצית מהוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של הילדים. סכום זה יחולק שווה בשווה בין שני הילדים. עוד מציינת השופטת כי החלטה זו היא רטרואקטיבית, בתוקף מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, ומפרטת את תנאי התשלום, ההצמדה למדד המחירים לצרכן וזכויות האב לנכות תשלומים קודמים ששולמו למזונות ילדים. בנוסף, כל קצבת ילדים או גמלה ישולמו לאם לצד מזונות זמניים אלה. השופט מסיים וקובע כי אף צד אינו אחראי לשכר טרחתו של הצד השני.