ת"א 25089-05-14

תקציר

השופט קיבל חלקית את הטענה ודחה אותה חלקית. התביעה נדחית לעניין תשלום מיסים על ידי המועצה, אך מתקבלת בדבר תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין שנגרמו לתובעים כתוצאה מהגשת התביעה וניהולה. השופט קבע כי על התובעים לשלם את מס השבח החל על עסקת ההפקעה, שכן הם אחראים לכל המס הנובע מהעסקה אם לא יקבלו את הפטור. עם זאת, המועצה חויבה לשלם לתובעים הוצאות בסך 12,000 ₪, בתוספת החזר אגרת התביעה, שכן השופט קבע כי התובעים נאלצו לפנות לבית המשפט בשל עיכוב המועצה ברישום זכויותיהם לאחר ההפקעה. בהחלטה נקבע כי המופקע זכאי לפיצוי בגין הפרת זכויותיו במקרקעין והוצאות נלוות שונות הכרוכות בהפקעה וברכישת נכס חלופי. הוצאות אלה כוללות הוצאות העברה, שכר טרחת שמאות, תיווך ושכר טרחת עורך דין, אשר חייבים להיות סבירים וקשורים ישירות להפקעה. השופט התייחס למקרים קודמים ולספרות משפטית לתמיכה בפסיקה זו. בנוסף, הדגישה השופטת כי מטרת הפיצוי היא להעמיד את המופקע במצב הכלכלי ממנו היה נהנה אלמלא בוצעה ההפקעה. באשר למיסים, הסבירה השופטת כי אין חובה חוקית על המועצה לשפות את התובעים בגין מס שבח או מס רכישה אם ניתנה להם קרקע חלופית והקרקע לא שימשה למגורים. התובעים והמועצה זכאים שניהם לפטור מתשלום מס לפי סעיף 64 לחוק. עוד ציינה השופטת כי על המועצה לשתף פעולה עם התובעים בהגשת בקשה לפטור ממס כפי שהוסכם בהסכם ההפקעה. כמו כן, השופט ציין כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ולבחון האם מצבו של המופקע אכן הורע כתוצאה מההפקעה. במקרה זה השתפר מצבם של התובעים, שכן הם יכלו לבנות שלוש יחידות דיור נפרדות על הקרקע שהופקעה, בעוד שעל הקרקע המופקעת לא נבנו מבנים. עוד ציינה השופטת כי התובעים קיבלו שיפוי בגין שווי השוק של המקרקעין, וקיבלו חלקה באותו מיקום של הקרקע המופקעת. באשר לשיהוי בהעברת הזכויות על שם התובעים, קיבלה השופטת כי היו מחלוקות בין השותפים בקרקע המופקעת והסכמי פשרה הושגו רק בשנת 2012. באשר לחיוב במס שבח, גורלה של הבקשה לפטור אינו ברור, והשופטת קבעה כי לא ניתן לקבוע כיצד לנהוג בה עד לקבלת הודעה מהרשויות.