ב"ל 69225-11-18

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגיש תובע שלקה בשבץ מוחי, המבקשת לבסס קשר סיבתי בין האירוע המוחי לבין תאונה בעבודה שאירעה שישה ימים קודם לכן. לתובע לא היו גורמי סיכון וסקולריים קודמים או תרופות קבועות והוא נחשב לאדם בריא. פסק הדין דן בפירוט בחוות הדעת שהוצגו, תוך התמקדות בסטייתו של המומחה מהעובדות המוסכמות. המומחה ייחס לתובע לחץ נפשי עקב תאונת העבודה, וטען כי הלחץ הנפשי גרם לאירוע המוחי. עם זאת, העובדות המוסכמות לא קבעו לחץ נפשי כלשהו, ודיווחיו של התובע בזמן אמת לרופאים לא הזכירו כל לחץ כזה. משכך, נמצא כי חוות דעתו של המומחה מבוססת על הנחה לא מדויקת. יתר על כן, מסקנתו של המומחה לגבי השפעת הלחץ סותרת את הספרות הרפואית, הקובעת כי השפעת הלחץ פוחתת עם הזמן. שישה לילות חלפו מאז התאונה, מה שהחליש את ההשפעה הפוטנציאלית של הלחץ. גם התייחסותה של המומחית לפסיקה קודמת לא תמכה בעמדתה באופן אפקטיבי. באשר לערכי לחץ הדם, פסק הדין מתיישב עם חוות דעתו של המומחה כי לחץ הדם הגבוה שנמדד ביום השבץ המוחי היה עלייה תגובתית משנית לאוטם. מסקנתו של המומחה כי לחץ דם גבוה נגרם כתוצאה מלחץ שחווה במהלך התאונה לא נתמכה בראיות ולכן נחשבה בלתי סבירה. בית המשפט העדיף את חוות הדעת של המומחה, וקבע כי היא מבוססת על עובדות מבוססות ועל התיק הרפואי של התובע, בניגוד לחוות הדעת של המומחה, שסטתה מהעובדות המוסכמות ולא נתמכה בראיות אובייקטיביות. משכך, נדחתה התביעה, ללא צו להוצאות, בשל הפגמים שהתגלו בחוות דעתו של המומחה. החלטה זו התקבלה למרות הנטייה הכללית לאמץ את חוות הדעת המיטיבה עם התובע, שכן חוות דעתו של המומחה נחשבה אמינה יותר.