רע"א 11286/05

תקציר

במקרים המאוחדים שנדונו, השאלה המשפטית העיקרית הייתה האם התקופה להגשת ערעורים צריכה להתחיל מרגע "המצאתו" של פסק דין כדין או מרגע שנודע לבעל הדין עליו. מבחינה היסטורית, בתי המשפט התמודדו עם זה, ונטו לפרשנות מחמירה שיש לספור ימים מתאריך ההמצאה הרשמי. עם זאת, הפרשנויות האחרונות התרככו, בהתחשב במקרים שבהם ידיעה בפועל על פסק הדין יכולה להתחיל את תקופת הערעור. תקנות סדר הדין האזרחי ותקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים מדגישות בדרך כלל המצאה חוקית כדי להבטיח ודאות ויעילות, תוך עקיפת סיבוכים על הוכחת ידע. עם זאת, חריגים כגון השתק או חוסר תום לב יכולים לאפשר ספירה מנקודת הידיעה. בע"א 11286/05 הצביעו פעולותיו הקודמות של המבקש על ידיעת פסק הדין, המצדיקות השתק למרות פגמים צורניים בשירות, שהובילו לפיטורים אך אפשרו בקשה להארכת זמן. לעומת זאת, בע"א 1604/07 לא נדחה הערעור שכן ידיעה לפני המצאה כדין לא העידה על חוסר תום לב או השתקה, במיוחד נוכח הידיעה האגבית של המערער על פסק הדין וחוסר המעש בו. פסקי הדין מדגישים את חשיבות האיזון בין תקנות פרוצדורליות לבין שיקולים שוויוניים בצדק.