ת"א 54634-05-20

תקציר

התובעים, משקיעים בחברת הזנק, תבעו את הנתבעים בגין מצג שווא לכאורה ופעילות מרמה שגרמה להם הפסד כספי. הם ביקשו פיצוי כספי על השקעותיהם ועוגמת הנפש, וכן ביטול הסכם רכישה. הנתבעים טענו כי התובעים היו מודעים היטב לסיכונים הכרוכים בהשקעה בסטארט-אפ ולא הוטעו. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים. בית המשפט קבע כי התובעים, אנשי עסקים ורואי חשבון מנוסים, לא הציגו כל ראיה משכנעת להתנהלות בלתי חוקית של הנתבעים במהלך סבב ההשקעה השני. בנוסף, חתמו התובעים על הסכם רכישה להשקעתם השלישית, בו ויתרו על כל תביעה ופיצו את הנתבעים במקרה של הפסד. הסכם זה, אף שהכיל כמה סעיפים שנראו על פניו, שיקף באמת ובתמים את כוונת שני הצדדים. גם טענת התובעים כי הם סובלים ממצוקה נפשית ונגרם להם נזק תדמיתי נדחתה, שכן היא לא הייתה מבוססת דיה. כמו כן, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא פעלו שלא כדין בהליך פירוק החברה. התובעים, כבעלי מניות מיעוט, לא יכלו לצפות לנהל את ענייני החברה במקום בעלי השליטה. ההחלטה לפרק את החברה הייתה מוצדקת, והנתבעים, ובראשם מר מישולי, השקיעו בחברה כספים ניכרים ונגרמו להם הפסדים גדולים יותר מהתובעים. משכך, דחה בית המשפט את התביעה על כל חלקיה והורה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בסך כולל של 124,000 ₪. פסק הדין הדגיש כי התובעים, שנטלו מרצונם את הסיכון להשקיע בסטארט-אפ, אינם יכולים כעת להחזיר את הפסדיהם באמצעות העלאת טענות לא מבוססות נגד הנתבעים.