ת"ק 9738-03-21

תקציר

התובע תבע את חברת הנסיעות הנתבעת להחזר חלקי של חבילת נופש שבוטלה, אשר האחרונה סירבה לפרוע במלואה. בית המשפט לא מצא מחלוקת כי התובעת זכאית להשבה מסוימת מהנתבעת. עם זאת, בניגוד לטענת התובעת, בית המשפט קבע כי לא מדובר במכירה מרחוק, שכן התובעת פנתה לחברה מרצונו החופשי ולא היה מעורב בה שיווק מרחוק. מכאן, שההגנות שמעניק החוק הרלוונטי לא חלו. יתר על כן, החוזה הוקדם על ידי נסיבות כוח עליון הקשורות למגיפה, אשר פטרו את הנתבע מאחריות לביטול. עם זאת, הנתבעת הסכימה להחזיר באופן חלקי את עלות חבילת הנופש בהתאם לתנאי הביטול הנקובים בחוזה. בהתייחסו לתנאי ההסכם הגיע בית המשפט למסקנה כי דמי הביטול הראויים שיש לנכות מהסכום המגיע לתובעת עומדים על 25% מהעלות הכוללת, בהתחשב בעיתוי הביטול. בית המשפט ציין גם את השיהוי המיותר של שנה וחצי בטיפול בבקשת ההחזר ואת חוסר הבהירות באשר להוצאות שנגרמו לנתבעת לאחר הביטול. לפיכך, היא הורתה לנתבעת להשיב 75% מעלות החבילה, בסך כולל של 15,877 ₪, לצד 800 ₪ לכיסוי הוצאות התובעת. ההחלטה התקבלה בהתחשב בזמן שחלף, בהיעדר ערעורים אקטיביים של הנתבעים ובהימנעותם מלהציג ראיות משכנעות לעיכוב בהשבה. לשני הצדדים הייתה אפשרות לערער על פסק הדין בתוך 15 יום.