ת"א 51212-03-19

תקציר

השופטת דחתה את תביעת התובעים נגד הנתבעים, וקבעה כי הסכם הפשרה בין הצדדים תקף וניתן לאכיפה. השופטת קבעה כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי נפל פגם בגיבוש הסכם הפשרה, ואף לא הוכיחו כל בסיס לשלול את הסכמתם להסכם. השופטת שוכנעה כי גרסת התובעים לאירועים שהובילו להסכם הפשרה אינה אמינה ועומדת בסתירה לראיות אחרות ולשיקולים הגיוניים. השופטת הדגישה את סופיותם ואופיים החוזי של הסכמי פשרה, ואת הרף הגבוה לביטולם. טענות התובעים בדבר טעות, הטעיה ומצג בלתי מורשה לא היו משכנעות. זאת ועוד, השופטת ציינה כי התובעים לא ביססו כל שינוי בנסיבות או שיקולי צדק המצדיקים את ביטול הסכם הפשרה. כמו כן הורה השופט לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות בסך 65 אלף שקל בתוך 30 יום.