דנ"א 1075/14

תקציר

בית המשפט קבע כי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, היעדר פעולה מצד קרן היסוד ביחס לחלקת קרקע מוחכרת למשך שנים רבות מהווה ויתור על זכויותיהם החוזיות בה. פסק הדין לא קבע תקדים משפטי חדש, אלא החיל את החוקים הקיימים על נטישת זכויות במקרה ספציפי זה. הנסיבות שנבחנו כללו אי תשלום דמי חכירה, היעדר כל פעילות חציבה או שימוש אחר בקרקע, והתנאים המשתנים שלא אפשרו עוד להגשים את מטרתו המקורית של הסכם החכירה. בית המשפט הדגיש כי החלטתו התבססה על העובדות הייחודיות של המקרה, ולא הייתה כרוכה בקביעת הלכה חדשה או תקדים משפטי. טענתה של קרן היסוד כי לא ניתן לוותר על זכותם הקניינית במקרקעין לא נדונה ולא הוכרעה, שכן מוקד הדיונים היה בתוקפן של זכויותיהם החוזיות. עוד ציין בית המשפט כי במקרים חריגים, גם תביעות לזכויות קנייניות יכולות להידחות מחמת שיהוי או ויתור. מאחר שפסק הדין לא קבע הלכה חדשה, והתמקד בעובדות הספציפיות של המקרה, נדחתה הבקשה לדיון נוסף.