ת"א 817-07-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בתיק הפקעת רכוש בישראל. השופטת מסבירה ביסודיות את ההקשר המשפטי ואת פסקי הדין הקודמים המגבילים את ההחלטה, ומתמקדת בעיקר בפיצוי הכספי המגיע לתובע שאדמתו הופקעה ממנו. הדיון נסוב סביב שיעור התשואה הראוי שיש להחיל לצורך חישוב דמי החכירה האבודים שעל הנתבע לשלם לתובע. השופט מתייחס בהרחבה לפסקי דין קודמים של בית המשפט העליון, ומדגיש כי מטרת הפיצוי היא להעמיד את המופקע באותו מצב כלכלי ממנו היה נהנה אלמלא הופקע רכושו. בעוד שהשמאי המומחה שמונה על ידי בית המשפט הציע שיעור של 5%, השופט מצדד בשמאי התובע, שהציע שיעור של 6%, שכן הוא מיישר קו עם פסיקות קודמות ומשיג בצורה הטובה ביותר את מטרת הפיצוי. נקודת מחלוקת נוספת היא מסגרת הזמן שבגינו יש לשלם את דמי החכירה האבודים. הנתבעת טענה כי יש להפסיק את התשלום לאחר שישולם לתובע סכום פיצוי שאינו שנוי במחלוקת. עם זאת, השופט חולק על כך, וקובע כי אין לשלול מהתובע את מסלול הפיצוי שנבחר לטובת המרב לו. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת התובע ומורה לנתבעת לשלם 743,017 ₪, המייצגים את סך הפיצויים בגין הפקעת שלושה מגרשים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2017 ועד למועד התשלום. הנתבע רשאי לנכות את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת שכבר שולמו לתובע. כמו כן, השופט פוסק לתובע הוצאות בסך 20,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מיתרת הסכום לאחר ניכוי הסכומים ששולמו בעבר.