ע"פ 5947-06-13

תקציר

הכרעת הדין דנה במצבו הנפשי של המערער ומוצאת כי טענת ההגנה המבוססת על פסיכוזה וחוסר כשירות לוקה בחסר. דחייתו של בית משפט קמא טענה זו, על יסוד עדותו של ד"ר ספיר והבחנות על התנהגותו של המערער, נתמכת. בית המשפט דוחה גם את טענת המערער כי היה מקום לעצור את ההליכים בשל אי יכולתו לעמוד לדין או חוסר אחריותו למעשיו. באשר להפרת סעיף 117 לחוק מע"מ, מוצא בית המשפט כי המערער נטל חלק פעיל בניהול החברות הנתבעות ועל כן אינו יכול להימלט מהרשעה מן הטעם שהחובות שהופרו שייכות לחברות ולא לו. גם טענת המערער לזיכוי על בסיס אכיפה בררנית – לפיה מבצעי המעשים בפועל לא הועמדו לדין – נדחית. הראיות מלמדות על מעורבותו ושליטתו הפעילה של המערער בחברות, והצהרותיו בדבר שליטה בחברות בעוד שאחרים היו "בובות" בלבד, תומכות בכך. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי המערער לא הוכיח כל אפליה או אכיפה בררנית בעניינו. פסק דינו של בית משפט קמא, הדוחה את טענות המערערת בדבר חוסר כשרות משפטית ואכיפה בררנית, מתקבל. ערעורו של המערער על פסק הדין נדחה. בהתייחסו לערעורו של המשיב, מוצא בית המשפט כי שגה בית משפט קמא בקביעת מסגרת הענישה והצבתו של המערער בתוכה. גזר דינו של בית משפט קמא אינו משקף כראוי את חומרת העבירות, שכללו תחכום, מרמה, פעילות פלילית בהיקף נרחב, נזק משמעותי והתחזות. עם זאת, בית המשפט מסכים עם התחשבותו המצומצמת של בית משפט קמא בנסיבותיו האישיות של המערער, תוך הכרה בעברו הנקי, במצבו הנפשי ובמצבו הביתי. בית המשפט מסכים גם עם דחייתו של בית משפט קמא את טענת האכיפה הבררנית בגזר הדין, למרות שמנהלי החברות הנאשמות לא הועמדו לדין. בסופו של דבר, הן ערעורי המערער והן ערעורי המשיב על גזר הדין נדחים, והעונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא מתקבלים.