ת"א 25158-08-13

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת התובעת כי שיחות ישירות מחו"ל אינן נופלות בגדר הכנסות החייבות בתשלום תמלוגים אינה תקפה. זאת, משום שהתקנות הרלוונטיות קובעות כי ההכנסה החייבת כוללת "הכנסה ממתן שירותי נדידה", הגדרה רחבה דיה כדי לכסות את פעילות התובע. התובעת טענה כי ה'אותות' שלהם נפרדים מהשיחות, ולכן אינם חייבים בתשלום תמלוגים, אך בית המשפט מצא כי טענה זו לא הוכחה. העדיפה הגדרת המדינה לשירותי נדידה, הכוללת מתן אפשרות ללקוח לקבל את השירות. בנוסף, התובע לא הציג כל ראיה, כגון חוות דעת מומחים, תצהירים או הסכמי נדידה, לתמיכה בטענתו. נטל ההוכחה מוטל על התובעים, ומשכך מצא בית המשפט כי הם לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם. בית המשפט התייחס גם לטענת התובעת בנוגע למסמך שנכתב על ידי המשנה למנכ"ל, שלטענתם יש בו כדי להשפיע על פרשנות המונח "שירותי תקשורת". בית המשפט מצא כי מאחר שהמסמך לא התייחס לסוגיה הספציפית שהעלתה התובעת בנוגע לשיחות ישירות לחו"ל, אין בו כדי לתמוך בטענת התובעת – מה גם שהמסמך נכתב לפני התקנות הרלוונטיות. ככלל, הגיעה השופטת למסקנה כי יש לדחות את התביעה, והורתה לתובע לשלם את הוצאות המדינה, שנקבעו על סך 150 אלף שקל.