עת"מ 34429-12-09

תקציר

העותרת, המיוצגת על ידי הוריה, טענה כי נשללו ממנה שירותי החינוך להם היא זכאית על פי חוק חינוך מיוחד (1988) בשל מצבה הרפואי שחייב אותה להישאר בבית. המשיבים, משרד החינוך והרשות המקומית, טענו כי העותרת אינה יכולה לקבל את ההטבות שבחוק חינוך מיוחד משום שהיא מוגדרת כ"ילדה חולה" לפי חוק חינוך לילדים חולים, התשס"א-2001. על פי החוק האחרון, "ילדים חולים" זכאים לסט שונה של הטבות. בית המשפט מצא כי חוק חינוך מיוחד וחוק חינוך ילדים חולים משלימים זה את זה ולא סותרים זה את זה. העותרת, שהוכרה כ"ילדה בעלת צרכים מיוחדים", הייתה מקבלת שירותים מסוימים אלמלא הייתה מרותקת לביתה. בית המשפט קבע כי אי יכולתה של העותרת להגיע לבית הספר באופן אישי בשל מצבה הרפואי אינה שוללת ממנה את ההטבות הקבועות בחוק חינוך מיוחד. לפיכך, על העותרת לקבל סל מלא של שירותי חינוך בבית, כפי שנקבע בחוק חינוך מיוחד, המותאם למגבלותיה ולצרכיה. כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת על העיכוב ביישום חוק חינוך ילדים חולים והפציר במשרד החינוך לגבש "תוכנית חינוך" מפורטת כדי להימנע מפרשנויות משפטיות עתידיות. המשיבים חויבו לכסות את הוצאות החינוך של העותרת ולשלם שכר טרחת עורכי דינה.