דב"ע נו/141 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לתביעת פיצויים של מלצר לשעבר נגד הבעלים של מסעדת אולימפיה, בעקבות התפטרותו. המערערת תבעה סכומים גבוהים מאוד על בסיס הסכם קיבוצי וטעמים נוספים לדמי שירות, הפרשי שכר, תוספות משפחתיות, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, הפרשי ביטוח ופיצויי פיטורים. בית הדין הארצי לעבודה דחה את מרבית טענות המערערת, בקובעו כי ההסכם הנדון אינו הסכם קיבוצי אלא הסדר קיבוצי, ועל כן הצדדים היו חופשיים לשנות את תנאיו בהסכמה בחוזה העבודה האישי, כפי שעשו במשך כשש-עשרה שנות העסקתה של המערערת. בית הדין קבע, כי התנהלות הצדדים מלמדת כי הסכימו שלא לכלול את התשלומים הנוספים הנתבעים על ידי המערער בחוזה העסקתו. בהתאם לכך, המערערת לא הייתה זכאית לתוספות כלשהן. אשר לתביעה להוצאות נסיעה, מצא בית המשפט כי הצעתו של המשיב להסיע את המערער לעבודה וממנה, או לשלם עבור נסיעתו במונית, היוותה קיום חלופי של תנאי חוזה העבודה, ולפיכך תביעתה החוזית של המערערת אינה תקפה. עוד קבע בית המשפט כי המערער לא הוכיח את תביעתו לדמי שירות, לא על פי ההסדר הקיבוצי ולא על פי תורת המשפט המנהגי. עם זאת, בית הדין מצא כי ביטול דמי השירות על ידי המשיב וכוונתו לנכות מס הכנסה מ"תשר" היוו הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של המערער, ובכך זיכו אותו בפיצויי פיטורים. עם זאת, הסכום שהמשיב כבר שילם לקרן המבטחת לפיצויי פיטורים של המערערת עלה על הסכום המגיע לו על פי החוק. לבסוף, קיבל בית המשפט את תביעתו של המערער להגדלת הגמול בגין עבודה בימי המנוחה השבועית, ופסק לו 1,780.51 ₪ במקום 1,760 ₪ שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. המערער חויב לשלם למשיב 3,500 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות משפט.