עב"ל 59047-10-13

תקציר

הערעור להכיר במערער כ"עובד" הזכאי לדמי אבטלה בעסק משפחתי נדחה. בית המשפט בחן האם המערערת, שעבדה כמזכירה בחברת בנייה בבעלות נומינלית של בנה, הייתה באמת עובדת או רק הייתה מעורבת בשותפות כלכלית משפחתית. למרות טענותיה להעסקה רגילה ותקבולי שכר, בית המשפט מצא כי כספי החברה נוהלו כתא משפחתי, כאשר ההכנסות אוגדו לחשבון משותף לצרכים משפחתיים, ולא שיקפו הסדרי העסקה פרטניים. המערערת ובעלה היו מעורבים עמוקות בפעילות החברה, חלקו נכסים משפחתיים וקיבלו תשלומים שנקבעו משיקולים משפחתיים ולא תעסוקתיים. המסקנה הייתה כי מדובר בשותפות משפחתית שמטרתה רווחת המשפחה הכוללת, ולא ביחסי עובד-מעביד קונבנציונליים. בכלל זה, שימוש ברווחי החברה לטובת התא המשפחתי והתחשבות בהשלכות משפטיות ומיסויות ספציפיות לבני המשפחה, כגון בנו של המערער המשרת בצה"ל. עוד ציין בית המשפט כי סעיף 6ב לחוק, המחריג "בעלי שליטה" מדמי אבטלה, חל בשל השליטה המשפחתית בחברה. עילת העל לפיטורים נעוצה בהבחנה בין העסקה אמיתית לבין פעילות שמטרתה תועלת כלכלית משפחתית, ובכך סווגה המערערת ככזו שאינה מתאימה להגדרה החוקית של עובד לצורכי ביטוח אבטלה. למרות שהכירה בתפקידה בעסק, לא התקיימו אמות המידה הראייתיות הנדרשות לבידול שלה כשכירה, מה שהוביל למסקנה כי תפקידה מונע בראש ובראשונה מאינטרסים משפחתיים ולא מחוזה עבודה. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות בשל אופיין של תביעות הביטוח הלאומי.