סע"ש 37746-04-15

תקציר

התובע, אזרח ברזילאי השוהה דרך קבע בברזיל, תבע את מעסיקתו לשעבר, חברה ישראלית המייבאת ומשווקת בשר, הטבות תעסוקה שונות. התובע עבד אצל הנתבעת בדרום אמריקה בתפקידי ניהול ופיקוח. במקביל לתביעה זו, הגיש התובע גם תביעה בברזיל נגד הנתבע, שהסתיימה בפסק דין לטובתו. בית המשפט הישראלי התייחס תחילה לטענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה שבפניו בשל פסק הדין בבית המשפט הברזילאי המהווה מעשה של בית המשפט. בית המשפט קבע כי פסק הדין הברזילאי נגע אך ורק לזכויות התובע על פי הדין הברזילאי, ולכן הטענות המבוססות על הדין הישראלי עדיין יכולות להישמע בישראל. עם זאת, תביעת פיצויי הפיטורים, שהייתה משותפת לשתי התביעות, נדחתה בעילה של מעשה של בית הדין. לאחר מכן בחן בית המשפט את יתר הטענות לגופן. נמצא כי זכותו של הנתבע לדרוש מהתובע לנסוע לחו"ל לברזיל כנדרש במסגרת עבודתו, וסירובו של התובע לעשות כן ללא הצדקה סבירה היה התנהלות בעייתית. בנוסף, הועלו טענות על תפקודה והתנהגותה של התובעת כלפי עמיתיה, דבר שיכול היה להוביל לאובדן תעודת הכשרות למוצרי הנתבעת. בית הדין הגיע למסקנה כי פיטורי התובעת היו מוצדקים ולכן דחה את התביעה לפיטורים שלא כדין. בית המשפט הכריע גם בתביעות התובעת לפיצויים בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה ואי המצאת תלושי שכר. נמצא כי שכרו הקובע של התובע היה נמוך מכפי שטען וכי הסכומים ששולמו לו כללו החזר הוצאות אש"ל. לפיכך, נדחו תביעותיה של התובעת להפרשות גבוהות יותר לפנסיה ולפיצוי בגין תלושי שכר פגומים. עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשת התובע לסעד הצהרתי, וקבע כי הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן תגמולים עקב אי תשלום הפרשות לפנסיה. הסכום היה אמור להיות מחושב על בסיס שכרו בפועל של התובע ותקופת העסקתו, תוך התחשבות בהפרשות שבוצעו לקרן הפנסיה ובמשיכות כלשהן. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך 7,480 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה משנת 2015. כל צד היה צריך לשאת בעלויות שלו.