ת"א 70572-01-20

תקציר

התובע, אשר סיפק סחורה לנתבע עבור עסקיו, הגיש תביעה לביטול העברת מחצית מדירת הנתבע לאשתו, וכן רישום משכנתא על הדירה על שם הורי הנתבע. זאת, בשל שלושה שיקים שניתנו לתובע כתשלום עבור הסחורה שהוחזרה ללא תשלום. חובו של הנתבע לתובע, שנבע משיקים אלה, לא היה שנוי במחלוקת. תחת זאת, טענו הנתבעים כי העברות הדירות ורישום המשכנתא התבססו על הלוואה אמיתית שנתנו ההורים לבנם ולאשתו בעת רכישת הדירה. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי ההעברות והרישום היו חוזים פיקטיביים שמטרתם להבריח את נכסי הנתבע מנושיו. עדותו של הנאשם, שהייתה הראיה העיקרית של ההגנה, הייתה בלתי עקבית ולא אמינה. יתר על כן, היא לא התיישבה עם נסיבות המקרה, השכל הישר או ניסיון החיים. ההלוואה של ההורים לבנם, שניתנה לכאורה בשנת 2012, לא נתבעה ולא הוחזרה עד אמצע 2019. בית המשפט מצא כי הנתבע לא החזיר את סכום ההלוואה; במקום זאת, הוא שילם רק את הריבית. המשכנתא של ההורים על הדירה, שהבטיחה הלוואה זו, שולמה במלואה בשנת 2017. עוד ציין בית המשפט כי לנתבע חובות כבדים לבנק, מה שמטיל ספק נוסף בגרסת ההגנה לאירועים. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי העברת מחצית הדירה ורישום המשכנתא נעשו בחוסר תום לב. לפיכך, היא הורתה על ביטול עסקאות אלה וקבעה כי הדירה צריכה להיות על שם הנתבע בלבד. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 60,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ומיום 30.12.21.