ת"א 6192/00

תקציר

התובע, עובד ריצוף מנוסה, נפגע בתאונה שאירעה במהלך עבודתו בפרויקט בנייה שיזמה הנתבעת מס' 1, חברה קבלנית. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מס' 3, קבלנית משנה בפרויקט. המחלוקת העיקרית הייתה באשר לאחריות הנתבעים לתאונה. בית המשפט מינה מומחה שאישר את נכותו של התובע והצדדים אימצו את חוות דעתו. התובע טען כי החברה היא מעסיקתו וחלה עליה חובת זהירות כלפיו, דבר שהחברה הכחישה. בית המשפט מצא כי החברה אינה מעסיקתו של התובע אך חלה עליה חובת זהירות מושגית כלפיו כקבלן וכספק ציוד העבודה. עם זאת, החברה לא התרשלה במקרה זה. בית המשפט בחן אף האם ניתן להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים לפי הוראות פקודת הנזיקין ומצא כי התובע הצליח לעשות כן בכל הנוגע לבעלות הכלי ומסוכנותו. אלא שהנתבעים שכנעו את בית המשפט כי הנזק לא נגרם כתוצאה מרשלנותם. בית המשפט שקל גם את טענת התובע להפרת חובה חקוקה, אך דחה אותה משום שהתובע לא פירט את הוראות החוק הספציפיות שהופרו על ידי הנתבעים. בית המשפט מצא כי גם התובע אשם, ותרם לתאונה ב-20% בשל רשלנותו בקיום נהלי עבודה תקינים. באשר לפיצויים, פסק בית המשפט לתובע סך של 440,598 ₪, שהופחתו ב-20% באשמתו. לאחר ניכוי הקצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, הסתכם הנזק הניתן לפיצוי בסך של 35,888 ₪, בו יישאו הנתבע מס' 3 בשיעור של 65% ויתר הנתבעים ביתרה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין.