מ"ח 10897/08

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אדם באונס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום ובריחה ממשמורת חוקית. הקורבן, עובדת סוציאלית נשואה ואם עם היסטוריה של מאניה-דיפרסיה, פגשה את הנאשם ליד בית חולים בו קיבלה טיפול פסיכיאטרי. הנאשם, שטען כי חיפש מזכירה, שכנע את הקורבן לפגוש אותו שוב. במהלך פגישה זו הוא הסיע אותה לדירה ברמת גן באמתלה של ראיון עבודה. כשנכנסה, הוא נעל את הדלת והכריח אותה לבצע מעשי סדום שלא בהסכמה, מין אוראלי ומין וגינלי. הקורבן נפצעה באורח גוף ומצבה הנפשי הידרדר. בית המשפט המחוזי ביסס את הרשעתו בעיקר על עדותה המהימנה של הקורבן, שאוששה בראיות על מצבה הגופני והנפשי הרעוע לאחר התקיפה, דו"ח פתולוגי ומצבם הקרוע של בגדיה. לעומת זאת, טענותיו של הנאשם כי יחסי המין היו בהסכמה וכי המתלוננת הגיבה למודעה שלו בעיתון, נמצאו בלתי אמינות. הנאשם ערער, אך ההרשעה אושרה על ידי בית המשפט העליון, שדחה גם את עתירותיו הבאות לוועדת חקירה, בדיקת פוליגרף והיפנוזה – כולן נדחו על הסף. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה שלישית למשפט חוזר, בטענה לייצוג משפטי לקוי ולקיומן של ראיות חדשות. בית המשפט דחה גם בקשה זו, שכן לא מצא חשש ממשי לעיוות דין. הראיות הנוספות – עדויותיהן של שתי עובדות ועד ראייה שנפטר – לא הספיקו כדי לשנות את התוצאה. גם טענות המבקש בדבר מצג וראיות שלא הוצגו לא היו משכנעות. בפסק הדין הודגש כי לנאשמת הייתה גישה לחומר החקירה של התביעה וכי בתי המשפט הפרוצדורליים בחנו ביסודיות את מצבה הנפשי של הנפגעת ומצאו את עדותה אמינה. הבקשה למשפט חוזר נדחתה, ואישרה את הרשעתו של הנאשם ונגזרו עליו 12 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי בגין עבירות המין ושנת מאסר על תנאי בגין בריחה ממעצר.