פר"ק 25351-01-12

תקציר

התיק סובב סביב תביעת חוב שהגיש איתמר מרכור, המבקשת לשנות את החלטת הנאמנים לדחות את תביעתו נגד חברת ההתמחות 1988 ("חברת 1988") ולקבלה לצורכי הצבעה נגד חברת התחנה המרכזית. הנאמנים החליטו לקבל את התביעה נגד האחרונה, אך דחו אותה נגד החברה מ-1988 בטענה שמדובר ב"חברת נאמנות" גרידא ללא זכויות עצמאיות. מרקור ערערה וטענה כי שתי החברות חתומות על הסכמי רכישת החנות והשתתפו בהליך המשפטי, אך החלטת הנאמנים התקבלה מבלי להתייחס לפרטים מהותיים. בית המשפט הסכים עם מרקור וקבע כי החברה משנת 1988 אכן הייתה חברת נאמנות, אך הנאמנים חרגו מסמכותם בכך שדחו את תביעת החוב ללא הצדקה תקפה. פסק הדין נגד החברות לטובת מרקור ניתן לאחר הליך משפטי יסודי, והנאמנים לא יכלו לטעון שהחברה מ-1988 הייתה רק צד פורמלי. יתר על כן, הנאמנים לא ניסו לתקן את הודעת הערעור כך שתכלול את טענת "חברת הנאמנות", ולכן נמנע מהם להשתמש בה כבסיס להחלטתם. לפיכך, בית המשפט פסק לטובת מרכור, דחה את החלטת הנאמנים וקיבל את תביעת החוב שלו "בגין הצבעה" נגד החברה משנת 1988. עוד קבע בית המשפט כי אין זה ראוי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.