עת"א 6782-05-13

תקציר

ועדת השחרורים החליטה לשחרר אסיר שהורשע ברצח לאומני והובילה לגזר הדין הנוכחי. האסיר, שדקר למוות תושב ישראל יחד עם שותף נוסף כשהיה קטין, נידון ל-25 שנות מאסר. החלטת הוועדה התבססה על מעמדו הקטין של האסיר בעת ביצוע העבירה, מאסרו הממושך, היעדר ניסיונות בריחה אחרונים ומידע מודיעיני קל יחסית המצביע על סכנה. כמו כן, הוועדה שקלה את לימודיו האקדמיים של האסיר, את מצבו הבריאותי ואת היעדר תכנית שיקום בשל אי שהותו בישראל. תוך הכרה בכאבה של משפחת המנוח, דעת הרוב סברה כי האסיר ראוי לשחרור, תוך צמצום משקל התנגדות המשפחה. עם זאת, העתירה ערערה על החלטת הדירקטוריון כבלתי סבירה, בטענה כי היא לא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים. העותר הדגיש את חומרת העבירה, את המניע האידיאולוגי של האסיר, את היעדר החרטה ואת ניסיון הבריחה שלו. לטענת העותר, היה על הוועדה לתת משקל רב יותר למצבו המשפחתי של הקורבן ולסיכון לשלום הציבור. הם גם מתחו ביקורת על הוועדה שלא התייחסה למידע שלילי על האסיר, כולל עבירות משמעת שאירעו לאחרונה. בא כוח המשיב טען לסבירות ההחלטה, תוך הדגשת השינוי האידיאולוגי של האסיר, הישגיו הלימודיים ומטרות הענישה שהושגו. בית המשפט הסכים עם העתירה, וקבע כי החלטת הדירקטוריון אינה סבירה. בהדגישו את נטל ההוכחה המוטל על האסיר למען ביטחונו, ציין בית המשפט את חומרת פשעו, ניסיון בריחה מתוכנן ומסוכנות מתמשכת, כפי שעולה ממידע חסוי. כמו כן נמתחה ביקורת על התעלמות דעת הרוב מהתנגדות המשפחה, הפרות המשמעת וחוסר התחשבות במניע האידיאולוגי של האסיר. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי האסיר לא הצליח לשכנע את הוועדה בהפחתה משמעותית במסוכנותו וקיבל את העתירה, ובכך ביטל את החלטת השחרור.