ת"א 46574-02-11

תקציר

בית הדין מצא כי הנתבעת, מעסיקתה של התובעת, לא התרשלה כלפי התובעת. התובע, טייס חקלאי מנוסה, לא הצליח לבסס את אחריות הנתבע לפציעתו על פי עוולת הרשלנות. לא הייתה מחלוקת כי הנתבע חב לתובע חובת זהירות כמעסיקו, אולם התובע לא הוכיח את שתי הדרישות האחרות - הפרת חובה וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. השופטת מצאה את גרסת התובע לאירועים שהובילו לתאונה כמתפתחת וחסרת אמינות, ותחת זאת קיבלה את גרסת הנתבע לפיה התאונה נגרמה כתוצאה מאי איתור וזיהוי אנטנה על ידי התובע, בשל הפרה של נהלי בטיחות בסיסיים. מערכת ה-GPS, שלטענת התובע גרמה לתאונה, נמצאה מיושמת ומאומנת כראוי על ידי הנתבעת, ולא הייתה הסיבה לאירוע. יתר על כן, השופט קבע כי גם אם הנתבע התרשל, הרי שרשלנותו של התובע עצמו – הפרת הוראות בטיחות בסיסיות, לרבות הכנסת ראשו לתא הטייס במהלך טיסה נמוכה ואי ביצוע הקפות רחבות של אזור העבודה – ניתקה את הקשר הסיבתי המשפטי בין רשלנותו הנטענת של הנתבע לבין התאונה. השופט גם לא מצא אחריות מצד רשות התעופה האזרחית, שהוגדרה כנתבעת שנייה. חובת הרשות לפקח על תחום התעופה האזרחית לא הפכה אותה לאחראית לתאונה, במיוחד לאור העובדה שהמעסיק הנתבע מילא באופן משביע רצון את חובותיו כלפי התובע. מהראיות עולה כי מכשיר ה-GPS נבדק ואושר על ידי הרשות, ונמצא כי אינו פוגע בבטיחות הטיסה. השופט הגיע למסקנה כי הרשות מילאה באופן סביר את חובות הפיקוח שלה, ואין קשר סיבתי בין מעשיה לבין התאונה. למרות שדחה את התביעה, התייחס השופט בקצרה לסוגיית הנזקים, וציין כי נזקי התובע אינם חמורים בהתחשב באופי התאונה. התובע סבל מנכויות אורתופדיות ונפשיות, והיה זכאי לפיצוי בגין אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, כאב וסבל והוצאות. עם זאת, אשמתו התורמת של התובע עצמו נמצאה מוחצת, והקטינה את פוטנציאל הפיצוי ב-70% לפחות. זאת ועוד, הפיצוי שניתן היה לפסוק קוזז מההטבות שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, שכן התאונה הוכרה כקשורה לעבודה, ולא הביאה בחשבון את תביעת הנתבע להשמדת המטוס. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבעים, לרבות שכר טרחת מומחה ועדים, ושכר טרחת עורך דין.