ע"מ 27/00

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות לכאורה שהציגה התביעה בבית דין צבאי. הראיה העיקרית היא עדותו של תום, שותפו של המערער, אשר הודה בתיווך שלוש עסקאות מכירה בלתי חוקיות של תחמושת בין המערער לבין בזל. הודעתו של תום מפורטת ובעלת משמעות משפטית, ובית המשפט קובע כי היא לא ניתנה כתוצאה מכפייה או לחץ מצד החוקרים. טענת התביעה מקבלת חיזוק נוסף מראיות נוספות, לרבות נתוני איכון סלולרי הממקמים את המערער באותם מקומות בהם נמצאים תום ובאסל במהלך תקופת העבירות הנטענות, שיחות מוקלטות בין תום לבאסל וגילוי שקית תחמושת בביתו של תום. בנוסף, הודאתו הנטענת של המערער בפני חברתו, נ', כי השיג את הכדורים מבסיסו הצבאי, כמו גם שקריו לכאורה במהלך החקירה, נחשבים אף הם למפלילים. בית המשפט מכיר בכך שמעמדו של תום כשותף לפשע משפיע על משקלה הראייתי של עדותו, אך מוצא כי קיימות די ראיות לכאורה – לרבות הודעתו של תום, ראיות מאששות והודאתו הנטענת של המערער – כדי לבסס סבירות סבירה להרשעת המערער. כן נדונות עילות מעצרו ומעצרו של המערער, כאשר בית המשפט מאשר כי הן מוצדקות בשל אופי עבירות הנשק, כמות התחמושת המעורבת וההיבטים הצבאיים של התיק, לרבות ניצול נגישותו של המערער לתחמושת כחייל. המסוכנות הנשקפת ממעשיו של המערער, יחד עם עילות המעצר הצבאיות, משקלות כנגד שחרורו, במיוחד נוכח העובדה ששחרורו של תום להוסטל טיפולי אינו חל על נסיבותיו של המערער. מעצרו של המערער מתקבל, אפוא, וערעור ההגנה נדחה. החלטה זו התקבלה בנוכחות הצדדים, וחתימתה של השופטת אל"מ נועה זומר מאשרת את פסק הדין.