ע"א 5/87

תקציר

המשיב רכש דירה מהמערערת. לאחר המעבר לדירה, גילה המשיב ליקויים בדירה, לרבות הצפות שנגרמו מבורות ביוב סמוכים. המשיב תבע את המערערת לפיצויים, ובית המשפט המחוזי הורה למערערת לשלם פיצויים. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור העיקרי, וקיבל חלקית את הערעור שכנגד. תחילה התייחס בית המשפט לטענות המערערים בדבר התחייבויותיהם העולות ממסמך המפרט התחייבויות הקשורות למכירה. בית המשפט פירש חובות אלה ככוללות אספקת מבער גז, והמערערת הייתה אחראית למילוי חובה זו. בית המשפט עמד גם על אחריותה של המערערת לשלמות הדירה, הנגזרת מהסכם המכר ומהחוקים הרלוונטיים. בהתייחסו לליקויי בניה, אישר בית המשפט את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הדירה נבנתה כמחסן ללא היתרים מתאימים, ולאחר מכן הוסבה לדירת מגורים. בית המשפט קבע, כי המערערת, כמוכרת, אחראית לליקויים אלה ולנזק הנובע מהם לפי חוק המכר (דירות). עוד נקבע כי ליקויים אלה כוללים היעדר חיבורי ביוב תקינים, המהווים ליקוי יסודי בניגוד לתקנות הבנייה. באשר לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה, קיבל בית המשפט את הערעור בחלקו. בית המשפט קבע, כי המשיב אינו זכאי לכל פיצוי בגין מיקום הדירה במרתף, שכן הדבר היה ידוע למשיב טרם הרכישה. עם זאת, בית המשפט מצא כי היעדר היתר בנייה לדירה אכן הפחית את שוויה, והתאים את הפיצוי בהתאם. בית המשפט סירב להתערב בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי. בהתייחסו לערעורו הנגדי של המשיב, דחה בית המשפט את טענות המשיב לליקויים נוספים בדירה, שכן לא מדובר בליקויים נסתרים והמשיב הכיר בהם טרם רכישתם. בית המשפט גם אישר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק פיצויים בגין פריצה, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין סוג הסורגים בחלונות לבין הפריצה. בית המשפט קיבל את הערעור שכנגד בעניין חישוב שווי הדירה, וקבע כי לא היה מקום לחייב את המשיב בסכום הגבוה יותר שהוצע על ידי מומחה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המשיב זכאי לריבית על הסכומים שנפסקו לו, וכי יש לנכות את דמי הביטוח שקיבל המשיב מהפיצויים שנפסקו. ככלל, בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את הערעור העיקרי, וקיבל חלקית את הערעור שכנגד. החלטת בית המשפט המחוזי שונתה בהתאם.