חדל"ת 15599-05-21

תקציר

בפסק הדין המפורט התייחס בית המשפט למחלוקת המשפטית הנוגעת לדחיית בקשת המשיבים וקבע כי הבקשה העיקרית אכן צריכה להידון בישראל. תחילה בחן בית המשפט סוגיות פרוצדורליות שעלו במהלך ההליך, ובפרט בנוגע לתגובתו הארוכה של הנאמן, שהפרה את מגבלות העמודים הקבועות בחוק. למרות שהמשיבים התנגדו לטעות פרוצדורלית זו, הם עשו זאת באיחור. עם זאת, בית המשפט מצא כי השאלה המהותית היא האם לבית המשפט הישראלי יש סמכות שיפוט בינלאומית מתאימה בתיק, כפי שעולה מהתקנות החדשות שייכנסו לתוקף בינואר 2021. בית המשפט בחן את המעבר מהתקנות הישנות לתקנות החדשות הנוגעות לסמכות שיפוט על נתבעים זרים, וציין את ביטול הצורך בהיתר המצאה ואת ההקלה בנטל ההוכחה. הנאמן הצליח לבסס הן עילת תביעה ראויה והן את נאותות הפורום הישראלי מטעמים רבים, במיוחד לאור זיקתם של הנאמנים והמשיבים למשקיעים ישראלים והשלכות חדלות הפירעון החלות על הדין הישראלי. בית המשפט קבע כי ישראל היא הפורום הראוי לא רק בשל שיקולים משפטיים ופרוצדורליים, אלא גם בשל הקשרים והאינטרסים המשמעותיים של הנושים הישראלים המעורבים. מדיניות ציבורית, יעילות בהליכים משפטיים ואכיפת החלטות היו מכריעים במסקנה כי התביעה צריכה להתנהל בישראל. יתר על כן, חששות לגבי יכולת האכיפה של החלטות בית המשפט הישראלי במונטנגרו הופחתו על ידי אמנה דו-צדדית והחלטות בית המשפט במונטנגרו שהכירו לאחרונה בהליכי חדלות הפירעון הישראליים. בית המשפט דחה גם את טענותיהם הפרוצדורליות של המשיבים, לרבות התניות שיפוטיות בהסכמיהם, תוך הדגשת היקפם המצומצם כסעיפי שיפוט מקבילים. לפיכך, הבקשה העיקרית תתקדם בבית המשפט הישראלי, כאשר המשיבים יחויבו לשאת בהוצאות ולהגיש תגובות בלוחות זמנים מוגדרים. החלטה זו מדגישה את מתן העדיפות של בית המשפט להליכים משפטיים יעילים, נאותות שיפוטית ועשיית צדק מקיף עם הצדדים המעורבים.