מ"ת 151-12-09

תקציר

בית המשפט מצא די ראיות כדי לתמוך בטענות בדבר עבדות, סחיטה בכוח ואיומים, ותקיפה בכוונה לבצע פשע נגד המשיב. הראיות כללו את הודעותיהם האחידות והעקביות של שני המתלוננים הסובלים מפיגור שכלי, ראיות פיזיות הקושרות את המשיב לביצוע העבירות כגון טביעות אצבעותיו ורכושו שנמצאו בזירה, ותיעוד רפואי של פציעותיו של המתלונן בהתאם להתעללות הנטענת. דבריו של המשיב עוררו ספקות וכללו כזבים לכאורה בנוגע ליחסיו עם המתלוננות, מה שהוביל את בית המשפט להאמין לגרסאות המתלוננים לאירועים. אופי העבירות, יחד עם חוסר העכבות והכבוד לכאורה של המשיב לסבל אנושי, היוו סכנה למתלוננים ולציבור, והצדיקו את מעצרו עד תום המשפט. השופט הורה על המעצר למרות עברו הפלילי הנקי של המשיב, ולא מצא חלופות מתאימות בשל חומרת העבירות והחשש הממשי לשיבוש הליכי משפט והשפעה על העדים. החלטה זו התקבלה על בסיס הערך הראייתי הפוטנציאלי של הראיה, מתוך הבנה כי מהימנות הראיות תיבחן בהמשך המשפט העיקרי.