עב"ל 61834-06-17

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט האם אירוע של לחץ נפשי שחוותה המשיבה יכול להיות קשור סיבתית להתפרצות סוכרת מסוג 1, שלטענתה נבעה מעבודתה. המוסד טען כי אין קשר סיבתי בין אירוע הדחק לבין המחלה, כפי שקבעו מומחים ממונים. המשיב טען אחרת, וטען כי הספרות וחוות דעת קודמות של מומחים הכירו בקשר אפשרי בין לחץ לסוכרת, בפרט בזירוז התפרצות המחלה. המומחים ד"ר לנדאו ופרופ' וינטראוב סיפקו דעות סותרות. ד"ר לנדאו רמז בתחילה כי הלחץ האיץ את הופעת המחלה, אך בהמשך הבהיר כי גורמים אחרים היו תורמים משמעותיים יותר. פרופ' וינטראוב ציין כי לאירוע הדחק הייתה השפעה מינימלית בהשוואה להריון, טיפולי פוריות ונטייה גנטית. בסופו של דבר הכריע בית המשפט לטובת המוסד, וקבע כי אף אחד מהמומחים לא ביסס די הצורך קשר סיבתי בין אירוע הדחק לבין מחלת הסוכרת ברמת הוודאות הנדרשת. בעוד שהם מכירים בספרות המציעה טריגרים פוטנציאליים הקשורים ללחץ לסוכרת, הם הגיעו למסקנה שעקרונות אלה אינם מיושמים באופן קונקרטי במקרה זה. משכך, נדחתה תביעת המשיב, וערעור המוסד לדחות את ההכרה במחלתה כפגיעה בעבודה התקבל, מבלי שנפסק צו להוצאות.