ת"א 19027-10-21

תקציר

השופטת, יהודית שבח, פותחת בסיכום הטענות העיקריות שהציג סטולר בנוגע לחוק הפסילה וצווי המניעה. היא מציינת כי הפסיקה בנושא פסילת בורר התפתחה לכללים נוקשים וברורים, החלים גם במקרה זה. היא מדגישה כי מבחן הפסילה זהה למבחן השופטים וכי יש להקפיד הן על חוק בתי המשפט והן על כללי האתיקה לשופטים. שבח מבטל את האפשרות שסטולר לא היה מודע לגישורים שניהל גבריאלי, שותפו של הבורר, ומציין כי טיעוניו של סטולר נסובים סביב הגילוי וההתנהלות המקבילה. היא מוצאת כי הגילוי על ידי המשיבים היה לא מדויק ולא שלם, אלא שהליקוי תוקן כבר בפגישה הראשונה. השופט מציין כי לסטולר לא הייתה סיבה אמיתית להתנגד למינוי הבורר באפריל 2017, שכן הסכם הגישור טרם נחתם. למרות ידיעתו של סטולר על הסכם הגישור כבר בדצמבר 2017, הם שמרו על שתיקה ולא ביקשו את פסק דינו של הבורר או פנו לבית המשפט. שבח דן בפסיקה בנושא פסילת תביעות מחמת שיהוי ומוצא כי השיהוי הכבד של סטולר בהעלאת סוגיית הפסילה עד לאחר פסק הבוררות הוא בעייתי. לאחר מכן פונה השופט לטענתו של סטולר כי היה על הבורר לפסול את עצמו ומוצא כי הימנעותו של הבורר מלעשות כן, כמו גם חוסר הנמקתו בפסק הבוררות, תומכים בעמדתו של סטולר. היא דנה בסבירות הפיצוי ומוצאת כי קביעתו של הבורר את הסכום אינה מוסברת דיה, מה שמותיר את הרושם כי פסק הבוררות הושפע מתפקידו של המגשר. שבח מזהה גם ליקויים בפסק הבוררות הנוגעים להיעדר הכרעה בהיבטים מרכזיים של התביעה שכנגד, ממצאים עובדתיים סותרים והטלת אחריות מלאה על סטולר מבלי לשקול את טענתם לאשם תורם. עוד היא מבקרת את קביעת הבורר לגבי עלויות והוצאות, שנראות מוגזמות ואינן נתמכות בראיות. בסופו של דבר, מסיק שבח כי בעוד ששני הצדדים חולקים באחריות לפגמים שנפלו בהליך, הימנעותו של הבורר מלפסול את עצמו וליקויים משמעותיים בפסק הבוררות מטים את הכף לטובת ביטול פסק הבוררות. עם זאת, בשל ההזדמנות של סטולר להעלות את הנושא מוקדם יותר, הם נדרשים לשאת בהוצאותיו של לוסטיגמן בניהול הבוררות כתנאי לביטול. פסק הבוררות מבוטל, וסטולר נדרש לשלם את הוצאות הבוררות של לוסטיגמן בתוך 60 יום.