בע"מ 3584/16

תקציר

מדובר בבקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בית המשפט לענייני משפחה הכריז על ילדו הקטין של המבקש שכבר אומץ על ידי אמו של הילד ועל ידי צד שלישי. המבקש, אביו של הילד, ביקש לערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. הרקע למקרה הוא כדלקמן: הקטין, כבן שלוש, נולד למבקש, מוסלמי תושב הרשות הפלסטינית, ולאם, יהודייה ישראלית. המבקש נכלא מספר פעמים מאז לידתו של הקטין בין היתר בגין כניסה לישראל שלא כדין, ונעדר במידה רבה מחיי הילד. בתוך כך, האם הפגינה גם אוזלת יד הורית, שהובילה להשמת הילד אצל משפחת אומנה המיועדת לאימוץ, שם כבר הושמה אחותו הגדולה של הקטין. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הן המבקשת והן האם מילאו אחר התנאים לאימוץ הילד לפי סעיפים 13(א)(5) ו-13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, בשל חוסר יכולתן או חוסר רצונן לטפל בילד. בית המשפט שקל ודחה גם את טענת המבקש כי משפחת האומנה אינה חולקת את דתו המוסלמית של הקטין. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בקובעו כי הוא הוגש באיחור ואין לו כל הצדקה. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט העליון, אך השופט מצא כי החלטות הערכאות הקודמות התבססו על ראיות מקיפות ופסקי דין מפורטים ומנומקים. טענותיו של המבקש, לרבות אלה הנוגעות לכשירותו ההורית, דתה של משפחת האומנה והעיכוב בהגשת הערר, כבר הוכרעו ולא הצדיקו ערעור שלישי. השופט הדגיש כי אוזלת ידו ההורית של המבקש והיעדרותו מחיי הקטין היו מבוססים, וסיכויי ההצלחה קלושים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.