ת"א 23369-10-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה הנוגעת לחלקת קרקע בבעלות משותפת בנצרת. התובעות, נזירות פרנציסקניות, ביקשו לחייב את הנתבעים 1 עד 4 להרוס תוספת שנבנתה על גג בניין מגורים על הקרקע ללא הסכמת הבעלים המשותפים האחרים. הנתבעים טענו כי לתובעים אין מעמד משום שזכויות הבעלות שלהם טרם נרשמו בעת הבנייה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים רכשו זכויות של בעלים משותפים אחרים ולאחר מכן נרשמו כבעלים, מה שמקנה להם את הזכות לעתור להריסה. עוד קבע בית המשפט כי בנייה על קרקע משותפת מחייבת הסכמה של כל הבעלים המשותפים, שלא הושגה במקרה זה. נפסק כי נטל ההוכחה לקבלת הסכמה מוטל על הנתבעים. זאת ועוד, הטענה כי התובעים, כבעלים משותפים חדשים, לא יכלו לעתור לשינוי הסטטוס קוו בטרם נדחתה רישומם. בית המשפט קיבל את טענת התובעים והורה לנתבעים 1 עד 4 להרוס את התוספת על חשבונם בתוך 180 יום. למרות פסיקה זו, בית המשפט עודד את הצדדים לנהל דיאלוג ולהגיע להסכמה למניעת הריסה, תוך שהוא מעניק להם ארכה ארוכה למטרה זו ומחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה מורה אפוא לנתבעים 1 עד 4 לסלק את הבנייה הבלתי מורשית או להסתכן בהריסה.