ת"א 17199-03-11

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת לקצבת נכות. המשיב מר חיים, נהג משאית, נפצע בעת החלפת צמיג, דבר שהותיר אותו ללא יכולת לעבוד. הוא הגיש תביעות לקצבת נכות לכלל ביטוח, שביטחה אותו מפני נכות, ולכלל פנסיה וקופת גמל, שניהלה את קרן הפנסיה שלו. כלל ביטוח אישרה את תביעתו לתקופה זמנית אך בהמשך דחתה אותה, מה שהוביל את מר חיים לתבוע הן את כלל ביטוח והן את כלל פנסיה וקופת גמל. כלל פנסיה וקופת גמל, המבקשת, ביקשה לדחות את התביעה נגדה, בטענה כי לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית בעניינים אלה וכי התביעה נעדרת שחר שכן מר חיים לא הגיש בקשה להארכת קצבת הנכות שלו. בנוסף, המבקש וכלל ביטוח הם ישויות משפטיות נפרדות ואין להתייחס אליהם כאל ישות אחת. מר חיים טען כי מאחר שהמבקשת וכלל ביטוח הן חלק מאותה קבוצה, יש להתייחס אליהן יחד. עוד טען כי תביעתו התבססה על אותה מערכת עובדות ונסיבות וביקש סעד משני הנתבעים. בית המשפט דחה את טענתו של מר חיים בדבר אחדותם של שני הנתבעים, ואישר כי הם ישויות נפרדות מבחינה משפטית. עם זאת, השופט הדגיש כי צעד חמור כמו דחייה על הסף צריך להיות מוצא אחרון והציע למר חיים לתקן את כתבי הטענות שלו כך שיציגו עילת תביעה נפרדת נגד כל נתבע. לאחר מכן התעמק בית המשפט בשאלת השיפוט, ובחן את הדין החל ואת פסקי הדין הקודמים. בית הדין קבע כי לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בתביעות הקשורות לדיני עבודה ולביטוח לאומי, לרבות תביעות הנוגעות לקופות גמל. השופטת הסבירה כי אופי הסכסוך וזיקתו לדיני העבודה ולביטוח הלאומי הם קריטיים בקביעת סמכות השיפוט. במקרה הנוכחי, בית הדין מצא כי המחלוקת נסובה סביב סוגיה ביטוחית מובהקת, שאינה קשורה ליחסי עבודה וביטוח לאומי. לפיכך, נקבע כי לבית המשפט האזרחי נתונה סמכות לדון בתביעה נגד כלל פנסיה וקופות גמל. משכך, בקשת הדחייה נדחתה, והמבקש חויב לשלם למר חיים הוצאות בסך 2,500 ₪. השופט גם קבע לוח זמנים להשלמת ההליכים המקדמיים וביקש שהצדדים יודיעו על כך לבית המשפט בתוך 60 יום כדי לקבוע את הצעדים הבאים.