ת"א 56069-12-16

תקציר

התובעת, שבעלה נפטר, תבעה את הנתבעת בגין רשלנות רפואית, ובפרט על כך שלא ידעה את בעלה על סיכוני ההקרנות שקיבל בילדותו נגד גזזת. התובעת טענה כי לו בעלה היה יודע על הסיכונים, הוא היה עובר בדיקות תקופתיות שהיו יכולות לגלות גידול מוקדם יותר, ובכך להגדיל את סיכויי החלמתו והישרדותו. עם זאת, השופט לא מצא קשר סיבתי בין הימנעותו של הנאשם מליידע לבין הגילוי המאוחר של הגידול. אופיו של הגידול הנדיר גרם לכך שסביר להניח שהוא התגלה בשלב מתקדם גם בבדיקות שנתיות, וטענת התובע כי הוא היה קיים במשך שנים ללא אבחנה לא נתמכה בכך. זאת ועוד, השופט קבע כי דוקטרינת הנזק הראייתי האינהרנטי אינה חלה במקרה זה, ודחה את תביעת התובע לנזק ראייתי. עוד קבעה השופטת כי תביעותיה של התובעת לראשי נזק אחרים, לרבות אובדן הכנסה, אובדן שירותים של בן זוג והוצאות הלוויה, אינן תקפות בשל היעדר קשר סיבתי בין אי ההודעה לבין מות בעלה. השופטת סיימה את דבריה בקבלת התביעה בגין פגיעה באוטונומיה והורתה לנתבעת לפצות את התובע בסכום של 65,000 ₪, בנוסף להוצאות משפט והוצאות משפט.