תמ"ש 62079-02-16

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגישה אם נגד בנה, בטענה לבעלות בלעדית בחווה הרשומה על שמה. הבן טען כי הוענקו לו הזכויות במשק לאחר שמונה כבן יורש, וביקש מבית המשפט לדחות את תביעת אמו. לאחר בחינת הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את התביעה. חתימת האם על המסמכים הרלוונטיים נמצאה תקפה, דבר המעיד על כוונתה להעניק לבנה זכויות במשק. עם זאת, על פי ההסכם הדו-צדדי המסדיר את החווה, המושג "בן יורש" לא היה קיים. לפיכך, אף שנמצא כי הבן אינו בן יורש, הוענקה לו זכות חזקה ייחודית ובלתי חוזרת בבית שבנה בחווה ובחלקת האדמה שעליה עמד. חזקה זו לא הייתה ניתנת לביטול, שכן הבן שינה את מצבו בכך שבנה את הבית על פי הבטחת אמו ולא היו ראיות להתנהגותו המחפירה. כמו כן הורה השופט לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 70 אלף שקל, והתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.