ת"א 175257/02

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך מורכב בין מספר תובעים, המכונים ביחד "הארגז", לבין שלושה נתבעים; פרויקטיב, דוד וירון. המקרה שלפנינו הוא הראשון מבין חמישה מקרים הקשורים זה לזה, והוא כרוך בתביעת הפרת חוזה. הארגז, קבוצת חברות המייצרות מוצרים שונים, תבעה את חברת ניהול הפרויקטים Projectiv על כך שלא עמדה בהתחייבותה לשלם 600 אלף שקל כפי שהוסכם בהסכם תשלומים שנחתם בנובמבר 2000. הנתבעים טענו כי הם זכאים לנכות סכומים מסוימים מהתשלומים המגיעים לארגז בגין עסקאות אחרות ולכן אין להם חובה לעמוד ביתרת תשלומיהם. השאלה המרכזית הייתה האם לנתבעים יש זכות קיזוז או קיזוז, לטענתם, כנגד התשלומים המפורטים בהסכם. בית המשפט בחן הסכמים ומסמכים שונים שהוגשו על ידי שני הצדדים ומצא כי הכוונה הברורה של הסכם התשלומים הייתה שפרויקטיב תסדיר את חובותיה לארגז ותמשיך את הקשר העסקי ביניהם. הסעיף הקובע כי ההסכם אינו מתייחס להתחשבנות עבור פרויקטים מסוימים של "אשכולות פיס" פורש ככזה שאינו מאפשר ניכויים כלשהם מהתשלומים שצוינו. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעים כי קיימת זכות קיזוז מקובלת בין הצדדים. באשר לדמי הניהול שתבעו הנתבעים, מצא בית המשפט כי הם אינם מוצדקים ואינם מבוססים על תעריפים מוסכמים כלשהם. גם טענת הנתבעים כי לא היו מחויבים אישית להסכם התשלומים נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי חתימתה של פרויקטיב כובלת הן את דוד והן את ירון, והתחייבותם האישית במקרה קשור תומכת בפרשנות זו. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת הארגז וקבע כי לנתבעים אין זכות קיזוז תקפה והם מחויבים לשלם את מלוא הסכום הנקוב בהסכם, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות משפט. הסכום הכולל לתשלום עמד על 502,704 שקל, בצירוף עלויות והוצאות נוספות. פסק הדין אמור היה להינתן בתוך 14 יום מיום המצאת פסק הדין, שניתן בנובמבר 2008 בהיעדרם של שני הצדדים.