ת"פ 9148-02-11

תקציר

השופט בני שגיא, במקרה זה, פסק על קבילותה של הודאה שנגבתה בחקירתו של חשוד במצב רפואי ירוד לאחר מעצרו בגין פריצה וכניסה. הנאשם נפצע ברגלו במהלך ביצוע העבירה וחקירותיו בתחנת המשטרה ובבית החולים נערכו כשהוא סובל מכאבים ובטרם קיבל טיפול רפואי הולם. השופט שגיא קבע כי ההודאה שניתנה בתחנת המשטרה וחלק מההודאה שניתנה בבית החולים – כל הדברים שנאמרו לפני שהנאשם קיבל טיפול רפואי – אינם קבילים בנימוק שהם פוגעים בזכותו של הנאשם להליך הוגן. החלטה זו התקבלה על בסיס אופי אי-החוקיות הכרוכה בהשגת הראיה והשפעתה על אמצעי החקירה, והפגיעה לעומת התועלת החברתית שבפסילת הראיות. באופן ספציפי, השופט שגיא טען כי החקירות, שנוהלו תוך כאב משמעותי לנאשם, נוגדות את כללי ההגינות שצריכים לאפיין חקירות חשודים. עם זאת, החלק המאוחר יותר של ההודאה בבית החולים, שנגבה לאחר שרגלו של הנאשם נוצקה, נחשב קביל. השופט שגיא נימק את החלטתו בכך שחלק זה של ההודאה אינו המשך ישיר לחקירה הבלתי חוקית הקודמת וכי חקירת חשוד בבית החולים אינה פסולה מיסודה. יתר על כן, אמירות אלה הראו סימנים ליכולתו של הנאשם להתנגד לחקירה ולא היו בהן כל אינדיקציות לכפייה. לבסוף, הגיע השופט שגיא למסקנה כי די ביתר הראיות הקבילות – לרבות הקרבה הגיאוגרפית והזמנית, בריחתו של הנאשם ובהסבריו המפלילים לעדים – כדי להוכיח, ללא ספק סביר, כי הנאשם אשם בכך שנכנס לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה. לפיכך הורשע הנאשם בעבירה זו.