ת"א 18786-07-09

תקציר

פסק הדין דן בקשר שבין שני הסכמים – הסכם פשרה בעניין תביעה בבית הדין לעבודה, והסכם נוסף למכירת מניות. המודיעים, צפריר בכנר וחברתו, טענו כי נחתם הסכם פשרה תקף בנוגע להסדר הפשרה, וכי הצדדים המעורבים פעלו בחוסר תום לב בכך שלא מילאו את התחייבויותיהם. עם זאת, השופט קבע כי הסכם הפשרה אינו מחייב שכן הוא לא נחתם על ידי כל הצדדים המעורבים. כמו כן, השופטת מצאה כי טענות המודיעים בדבר השיהוי בהגשת אישור הבנק להסכם מכירת המניות אינן תקפות, שכן המודיעים עצמם הודיעו כי הסכם הפשרה בנוגע לתביעה בבית הדין לעבודה בטל ומבוטל. השופט חישב זמן סביר למימוש הסכם מכירת המניות, וקבע כי שני הצדדים המשיכו לראות את ההסכם כתקף עד סוף ספטמבר 2010. באשר לטענת המודיעים כי אישור הבנק ניתן כנדרש בהסכם מכירת המניות, בחן השופט את המסמכים הרלוונטיים והעיד כי המיילים שהוצגו לא היוו הסכם בין הבנק לצדדים, ולא עמדו בדרישות ההסכם האמור. השופט הגיע למסקנה כי הצדדים השלישיים התרשלו בכך שלא דרשו את קיום ההסכם, ולכן עליהם לשאת ב-30% מנזקי המודיעים. הנזק חושב כ-330 אלף שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה משפטיים החל ממועד התשלום לבנק. לבסוף, קבעה השופטת כי את הנזק יש לשאת ביחד ולחוד על ידי כל הצדדים השלישיים – MBM ונציגיה יאיר בן משה ואיתן מימון – כפי שחתמו באופן אישי על הסכם מכירת המניות. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ומיום כ"ד בניסן תשע"ו (2 במאי 2016).