ע"א 8560/17

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לרכישה ומכירה של שני נכסי מקרקעין עבור סניפי סופרמרקט בין המערערים לבין המשיבים. העסקה בין הצדדים נפלה, מה שהוביל לתביעה שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי לאכיפת ההסכמים. לאחר מאבק משפטי ממושך, הגיעו הצדדים למתווה פשרה, אשר קיבל תוקף על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין חלקי. המתווה קבע כי המערערים ירשמו את הנכסים על שם המשיבים וכי בית המשפט יקבע כל התחייבות כספית בין הצדדים. בהמשך נתן בית המשפט המחוזי פסק דין משלים, בו קבע כי המערערים ישלמו למשיבים גם סך של 2,500,000 ₪. המערערים ערערו על פסק דין זה, בטענה כי הוא חרג מאישור מתווה הפשרה ואינו סביר. לטענתם, הם הסכימו למתווה מתוך הנחה שיקבלו תשלום נוסף מהמשיבים עבור השלמת העברת הנכס. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי פסק הדין נופל בגדר הסבירות ואינו מקרה חריג המצדיק התערבות. בית המשפט העליון, לאחר שיקול דעת מעמיק, דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש את ההיקף הצר של התערבות בפסקי דין שניתנו בפשרה. בית המשפט נימק זאת בכך שמתווה הפשרה הותיר פתח לאפשרות של התחייבויות כספיות למי מהצדדים וכי לא נקבעו לגופה של המחלוקת העובדתית המורכבת. נוכח המסגרת הפרוצדורלית ולשונו הברורה של הסדר הפשרה, כיבד בית המשפט את רצון הצדדים ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי כל התערבות לא תהיה מוצדקת במקרה זה. השופט א' גרוסקופף, בחוות דעת מסכמת, הדגיש את חוסר הוודאות סביב התיק וכיבד את רצון הפשרה של הצדדים.