ת"א 25669-06-20

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של הבקשה ושקילת התגובות והטיעונים של שני הצדדים, החליטה השופטת לדחות את הבקשה ופסק לטובת התובעת. ההחלטה מבוססת על עקרון "סיום העבודה", הקובע כי מרגע שניתן פסק דין, בית המשפט אינו יכול לבחון מחדש את המקרה ללא יוצא מן הכלל, אלא אם כן הוא מתקן טעות פקידותית, טכנית או חישובית, או מוסיף דבר מה שהושמט על ידי השופט. במקרה זה, השופט מצא כי הבקשה אינה עומדת בדרישות לאף אחד מהחריגים הללו. המחלוקת הנדונה נסובה סביב החלטת רשם המקרקעין שלא לבצע את הפעולות המפורטות בפסק הדין המוסכם למחיקת הבעלות ולרישום בעלות חדשה. השופט קבע כי מדובר בסכסוך חדש, שאינו קשור למקרה המקורי, ודרש הבהרות מערכאות אחרות. כמו כן, הדגישה השופטת כי לבית המשפט אין סמכות להורות לרשם המקרקעין או להתערב בענייני מס. במקום זאת, על התובע למצות תחילה את כל ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו כדי לערער על החלטות רשם המקרקעין ורשות המסים. עוד ציינה השופטת כי הסכם הגישור ופסק הדין התוו באופן ברור את זכויות הצדדים ואת הליך פירוק השותפות, ולא הותירו עמימות המחייבת את התערבות בית המשפט. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות בסך 2,000 ₪.