ת"א 447/93

תקציר

התובע, ציון דבוש, נפצע קשה בתאונת דרכים בשנת 1993 שהותירה אותו עם ארבע רגליים וגרמה לו להפרעות נשימה. הוא אושפז עד 1993, אז הועבר למרכז שיקום עד 1993. לאחר מכן שוחרר לביתו, אך המשיך להתאשפז מסיבות שונות עד שנת 1995. במהלך תקופה זו הוא עבר מספר ניתוחים ונזקק לשימוש במכונת הנשמה וצינור הזנה. הנתבעת לא חלקה על אחריותה והתמקדה במקום זאת בסכום הנזקים. בית המשפט הסכים עם התובע כי הוא נזקק לטיפול מסביב לשעון בשל מצבו הקשה ופסק לו 18,000 ₪ בחודש בגין הוצאה זו. כמו כן פסק לו בית המשפט פיצויים בגין אובדן הכנסה, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, והוצאות נלוות אחרות כגון התאמת דיור והוצאות ניידות. עם מותו של דבוש ב-1998 צורפו אשתו ובתו כתובעות, וביקשו פיצויים כתלויים. בית המשפט פסק להם סכום חד פעמי של 1,242,577 שקל, שחושב על בסיס התמיכה שהיו מקבלים מדבוש לו היה בחיים, בניכוי הסכומים שקיבלו כיורשים. סכום זה הופחת עוד יותר על ידי תשלומי המל"ל והסדרי פשרה קודמים שקיבלו התובעים מהנתבעת, והותיר סך של 901,078 ₪ שישולמו על ידי הנתבעת, כולל הוצאות משפט.