ת"א 27108-02-19

תקציר

התובע, תושב ישראל, עבד אצל מעסיק זר ושילם דמי ביטוח במדינה אחרת. המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) התרשל באופן חמור בטיפול בעניינו של התובע. מדי שנה התעלם המכון ממעמדו והוציא דרישות תשלום עבור דמי בריאות וביטוח לאומי, תוך יצירת יתרות חוב כוזבות, ולא איפשר לו לשלם אותן, מה שהוביל לצבירת קנסות וסנקציות. התובע שכר רואה חשבון לצורך הסדרת חבויות המס שלו בישראל, אך המוסד לא התאים את עצמו למצבו וביקש שוב ושוב אישורים, שניתנו בסופו של דבר מדי שנה, לעיתים באיחור של שנים. בשנת 2018 שינה המכון את נוהגו ודרש אישורים במהלך השנה, מה שהוביל להטלת עיקולים נרחבים על נכסי התובע, לרבות חשבונות בנק ורכבו. התובע תבע את המכון בגין רשלנות, בטענה כי זו פגעה בשמו הטוב וגרמה לו עוגמת נפש ונזקים נוספים. הנתבע טען כי העיקולים היו מוצדקים בשל החוב במערכת וזכותם לגבות אותו. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע, וקיבל את טענתו לרשלנות. השופט קבע כי המכון לא הפעיל שיקול דעת ופעל בסבירות, התעלם מניסיונותיו החוזרים ונשנים של התובע להסדיר את חובו ולא הבהיר מה נדרש ממנו. השופט פסק לתובע 25,000 ₪ כפיצוי על העיקול הבלתי צודק, לצד 6,000 ₪ שכר טרחה והחזר אגרת בית המשפט. ההחלטה התקבלה על יסוד עוולת הרשלנות, ולכן אין צורך לדון בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.