ת"א 49493-02-11

תקציר

התובע, עו"ד אבי בניהו, מבקש מבית המשפט להורות לנתבעת מקאן אריקסון לחשוף את זהות הגורם שיזם, הזמין או מימן פרסומות מסוימות שהשמיצו אותו, על מנת שניתן יהיה לצרף צד זה כנתבע בתביעה העיקרית. הנתבעים האחרים הם שני עיתונים שפרסמו מודעות אלה. בניהו מבקש שבית המשפט יורה לנתבעים, כסעד ביניים או סופי, לחשוף את זהות המפרסם. כמו כן הוא דורש פיצוי בגין לשון הרע ופרסום הודעת תיקון והכחשה. במקאן אריקסון טוענים כי אין בסיס חוקי לבקשה וכי זהות הלקוח צריכה להישאר אנונימית. מסקנת בית המשפט היא כי יש לדחות את הבקשה לסעד ביניים משום שהיא מהווה במהותה סעד סופי, ויש לבחון סעד זה במסגרת התובענה העיקרית. כמו כן, הבקשה אינה עומדת בדרישות לצו מניעה זמני, שנועד לשמור על הסטטוס קוו. לבסוף, בית המשפט מציין כי הסעד העיקרי המבוקש בבקשה משכפל את אחד הסעדים הנדרשים בתביעה העיקרית, ועל כן יש להתייחס אליו במסגרתו. השופטת מדגישה כי דחיית הבקשה אינה מביעה כל דעה לגופה של המחלוקת או לשאלה האם על מקאן אריקסון לחשוף את זהות המפרסם בשלב מאוחר יותר. כל צד יישא בעלויות שלו.