פש"ר 18914-03-16

תקציר

בית המשפט החליט שלא להחיל את צו ההפטר על חוב המזונות שחב החייב למוסד לביטוח לאומי. החייב ביקש פטור מהחוב, בטענה כי מדובר בחוב ישן, שהליכי הגבייה בו נפתחו לפני כ-18 שנה, וכי במשך שנים רבות לא היה קיים חוב מזונות שוטף. החייב, שהוא כיום בגיר, הוכר גם הוא כנכה וחסר יכולת השתכרות. שלושת ילדיו הקטינים של החייב סובלים גם הם ממצוקה נפשית קשה, הגורמת לעומס כלכלי ונפשי על המשפחה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החייב לא הוכיח תום לב בתקופה שקדמה להליך פשיטת הרגל. החייב עבד ולא היו לו נכות רפואית שמנעו ממנו להשתכר עד שנת 2013 ולא סיפק הסבר מניח את הדעת לאי תשלום מזונות לפני מועד זה. יתר על כן, בית המשפט סבר כי אין זה סביר שמצבו של החייב ישתפר כלכלית או רפואית וכי אין לו נכסים ברי מימוש. בהתחשב בזכותו של החייב לקיום מינימלי בכבוד, קבע בית המשפט כי ניכוי חודשי מתון של עד 400 ₪ מקצבת החייב לא יגרום נזק מיותר. בית המשפט אף הדגיש את חשיבות האיזון בין האינטרסים של החייב לאלה של הנושים, במיוחד נוכח אופיו החברתי-חברתי של חוב המזונות. לפיכך, הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו לפי סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל והורה על פירעון חודשי מופחת של חוב המזונות, תוך הגבלת דרכי הגבייה של המל"ל. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים ועומדת כפסק הדין הסופי.