פש"ר 578/00

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת החייב להיות מוכרז פושט רגל ולבטל את צו כינוס הנכסים שהוצא נגדו. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה את טענות החייב והכונס הרשמי. הגורם המרכזי להחלטת השופט היה חוסר תום הלב של החייב. השופט הדגיש את התנהלותו של החייב בעקבות מתן צו הכינוס ובפרט נטילת הלוואות חדשות בסך 15,327 ש"ח באפריל 2001 והלוואה נוספת בינואר 2002. השופט הדגיש כי אדם תחת צו כינוס נכסים צריך להתמקד בפירעון חובות קיימים ולא ביצירת חובות חדשים. יתר על כן, הסבריו של החייב למעשים אלה, לרבות הצדיקתם כהוצאות חתונה ולידת ילד, לא היו משכנעים. השופטת הדגישה כי מי שנקלע לחובות צריך להעדיף את פירעון הנושים על פני הוצאות אישיות, במיוחד באירועים כמו חתונות. בנוסף, השופטת התייחסה למקרים נוספים של חוסר תום לב לכאורה, כגון אי הצהרה של החייב על כל מקורות ההכנסה והוצאות מפוקפקות מסוימות. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי התנהלותו של החייב במהלך הליכי כינוס הנכסים מצביעה על היעדר תום לב, המצדיק את דחיית בקשת פשיטת הרגל וביטול צו כינוס הנכסים.