ה"פ 296/07

תקציר

המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב הבעלות על כלי חקלאי, מכבש אבן דגם 4900, המצוי כיום בידי המשיב מס' 2. המבקש והמשיב מס' 1 טוענים שניהם לבעלות על הכלי. המבקש טוען, כי ההסכם הכתוב בין המבקש לבין המשיב מס' 1 מיום 30.3.2004 מזכה אותו בבית הבד "אבן" שברשות המשיבה מס' 2. מנגד, טוען המשיב מס' 1 כי ההסכם לא היה חוזה תקף, שכן הוא היה מותנה בכך שהמבקש ישלם לו תמורה, דבר שלא היה ולא נברא. לטענת המשיב, ההסכם נועד אך ורק למטרה ספציפית שלא מומשה והמבקש מעולם לא רכש זכויות כלשהן בעיתונות. בנוסף, טוען המשיב כי המבקש לא היה שותפו לעסק חקלאי כלשהו וכי בית הדפוס היה בית הדפוס הישן שלו אותו הציע למכור למבקשת. לטענת המשיב, המבקש לא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש את בית הדפוס לאחר שלא הצליח להבטיח הלוואה בנקאית ולכן לא הייתה לו זכות לתבוע בעלות. השופט מגיע למסקנה כי על המבקש מוטל נטל ההוכחה בדבר הבעלות על העיתונות ותוקפו של ההסכם. בעוד שלהסכם משקל ראייתי, הימנעותו של המבקש מלתמוך את טענותיו בראיות עובדתיות, כגון עדויות עדים או מסמכים, אינה מצליחה. עדותו, העומדת בפני עצמה, אינה מספקת או אמינה דיה כדי לעמוד בנטל המוטל עליו. זאת ועוד, המבקש לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי ההסכם מתאר את בית הדפוס שברשות המשיב מס' 2. בסופו של דבר, השופט מחליט לדחות את תביעתו של המבקש, שכן הוא מוצא כי המבקש לא הביא כל ראיה מהימנה וקבילה לתמיכה בבעלותו על מכבש האבן. שני הצדדים אחראים להציג תמונה עובדתית חלקית, שתוביל את השופט לוותר על כל הוראה בנוגע להוצאות. גם צו המניעה הארעי הנוגע לתיק פג.