ת"צ 14144-05-09

תקציר

השופטת לא מצאה אפשרות להוציא הודעות לצד שלישי בתביעה הייצוגית, שכן הנתבעים לא ביקשו למסור הודעה בתחילת ההליך, עם הגיבו לבקשת האישור. השופטת הדגישה כי יש למסור הודעות בשלב מוקדם ככל האפשר, וכי הנתבעים עיכבו במידה ניכרת את בקשתם, שנעשתה מספר שנים לאחר הגשת התביעה וחודשים לאחר שבקשותיהם למתן רשות ערעור נדחו. השופטת ציינה כי התרת הודעות בשלב מאוחר זה תאריך את ההליך המשפטי שלא לצורך, תבזבז משאבים שיפוטיים ותגרום עוול לתובעים ולצדדים השלישיים. הנתבעים טענו כי תמיד התכוונו לבקש רשות למתן הודעות, וכי התובעים וצדדים שלישיים היו מודעים לטענותיהם, אך השופטת דחתה נימוק זה ואישרה כי האחריות לשיהוי מוטלת על הנתבעים. זאת ועוד, השופטת ציינה כי זכותם של הנתבעים למסור הודעה לא צמחה מהגשת כתב תביעה מתוקן, וכי ממילא הודעות אינן חלק מהותי מהגנתם. באשר לטענת הנתבעים כי פסק הדין שניתן לאחרונה יצר תקדים חדש, ציין השופט כי גם אם הייתה אי ודאות לגבי החוק, הנתבעים היו יכולים לבקש הודעות מוקדם יותר, ואין לפטור אותם מהכלל המחייב הודעות במועד. לבסוף, השופט הגיע למסקנה כי היתרונות של מתן הודעות – מניעת החלטות סותרות, חיסכון במשאבים וקיצור משך הזמן של ההליך – אינם רלוונטיים במידה רבה בשלב מאוחר זה, וכי שיהוי הנתבעים מפחית ממשקלם של יתרונות אלה. לפיכך, נדחו הבקשות למתן הודעות לצד שלישי, והנתבעים חויבו לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של התובעים ושל צדדים שלישיים.