ע"א 28793-07-12

תקציר

הערר הוא על שומת היטל השבחה לפי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. המשיב, המפעיל חניונים, הינו החוכר של שלוש חלקות קרקע וקיבל היתר לשימוש חריג להפעלת חניון לתקופה של כמעט 5 שנים. השמאי המכריע שמונה ליישב מחלוקת על גובה היטל ההשבחה מצא כי מבחינה כלכלית ערך הקרקע עלה, אך לפי פסיקה קודמת במקרה דומה (פרשת רוטמן), אין מקום לגבות היטל השבחה. המשיב שילם את היטל ההשבחה וערער לבית משפט קמא, אשר קבע כי אין השבחה במקרקעין שכן השימוש בחניון נחות משימושו המיטבי כנכס למגורים או למסחר. בית משפט קמא יישם את העקרונות שנקבעו בעניין רוטמן. הן המערער והן המשיב חזרו על טיעוניהם המשפטיים בפני בית משפט קמא. המערער טען כי הקביעה בדבר היעדר שיפור אינה הגיונית והמשיב טען כי קביעתו של בית משפט קמא צריכה לעמוד על כנה. השופט ד"ר קובי ורדי המליץ לקבל את הערעור, שכן היה מקום לחייב את המשיב בתשלום היטל השבחה בגין השימוש החורג בחלקות, שכן במקרה זה מדובר בהשבחת הקרקע. ורדי טען כי יש להשוות בין המצב הזמני של השימוש בקרקע כחניון לבין המצב בו הקרקע פנויה בתקופת הביניים, המייצג את מצבה האמיתי הקודם של הקרקע. ורדי הגיע למסקנה כי קביעתו של השמאי המכריע בדבר השבחה צריכה לעמוד בעינה וכי על המשיב לשלם את היטל ההשבחה. השופט ישעיהו שנלר-עבד והשופט חגי ברנר הסכימו עם פסק דינו והערותיו של ורדי.