ע"א 27970-04-14

תקציר

פסק הדין מתווה ערעור אזרחי בעניין דמי תיווך בגין עסקת מקרקעין. המערערת טענה כי משך הזמן בין המו"מ הראשוני לבין חוזה המכר הסופי פירושו שהמתווך המשיב אינו יכול להיחשב כגורם האפקטיבי בעסקה ולכן אינו זכאי לעמלה. עם זאת, השופט דחה את הערעור. ההחלטה התבססה על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, לא הייתה מחלוקת כי שני הצדדים לעסקה חתמו על התחייבות לשלם את דמי התיווך. שנית, פסק דינו של בית משפט קמא, אשר פסק לטובת המתווך, התבסס על ממצאים עובדתיים מוצקים שהשופט לא ראה בהם מקום לדחייה; ממצאים אלה תמכו כראוי במסקנות המשפטיות שהושגו. שלישית, השופטת הדגישה כי תפקידה של ערכאת ערעור הוא שלא להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, במיוחד כאשר היא מבוססת על מהימנות עדויותיהם של עדים, כפי שהיה במקרה זה עם עדותה של עו"ד בקי אמינה עלי. עדותה, יחד עם המסמכים שהוצגו, תמכו בממצאי בית משפט קמא. יתר על כן, השופטת ציינה כי מדובר בעסקה מתמשכת, עם אותו נכס ותנאי מכר דומים כפי שהוצעו בתחילה, למרות חלוף הזמן. השופט שקל את הנסיבות הספציפיות ומצא כי המתווכים אכן היו הגורם האפקטיבי בעסקה. עוד ציינה השופטת כי אחד הרוכשים, שחתם גם הוא על הסכם תיווך, שילם דמי תיווך כפולים למרות הפסקת המו"מ והסכים כי המתווכים זכאים לעמלה. לפיכך, הערעור נדחה, והמשיבה הייתה זכאית לדמי תיווך בתוספת שכר טרחת עורך דין.